הקרב על השליטה בחיים ובממשק שלנו לעולם.
כבר שנים מדברים על הממשק החדש שלנו עם המכונה והעולם באמצעות דפדפנים כמערכת ההפעלה של העידן הדיגיטלי, ניסיונות העבר של מיקרוסופט ואחרים ליצור לנו מערכת הפעלה מלאה דרך הדפדפן ותשתיות הענן או דפדפנים שיחליפו לחלוטין את מערכות ההפעלה של Windows או MacOS לא ממש הצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית.

עכשיו נדמה שסוף סוף הגיע הטכנולוגיה שתצליח להפוך את מדפדפן שער לאינטרנט לליבת החוויה הדיגיטלית וההפעלה שלנו במפגש שבין האדם למכונה.

ההכרזה אתמול של OpenAI על הדפדפן החדש שלהם Atlas הרחיבה משמעותית את הקרב על השליטה באינטראקציה האנושית עם כלי הבינה המלאכותית, מי שחושב שזה קרב על כלי להפעלת כלי הבינה המלאכותית מפספס את הקרב האמיתי על האופן שבו אנו חושבים, רוכשים, מבלים (צורכים תוכן), יוצרים, ולוקחים החלטות.
השליטה בדפדפן משמעה שליטה בחיים שלנו.

זהו לא עוד מאבק פי'צרים, מהירות או ממשק משתמש, אלא על השאלה מי ינהל את השכבה שתתכנן ותתאם את חיינו הדיגיטליים. עכשיו הקרב שהתנהל מאחורי הקלעים יצא על האור במלחמה עמוקה בין גוגל, OpenAI, Perplexity ואחרים, כל אחד מהם רוצה להיות הממשק שלנו לעולם החיצון.

הקרב האמיתי הוא לא טכנולוגי
ברמה האסטרטגית, כל השחקנים החל מ Perplexity עם הדפדפן Comet, וגל, עם כרום ופרויקט Mariner סביב Gemini, ועכשיו OpenAI עם Atlas אינם מפתחים רק כלי AI נוסף. הם בונים מערכת הפעלה חדשה לאינטרנט. מאחר שהדפדפן הוא סביבת העבודה המרכזית שלנו כבני אדם דיגיטליים, מי שישלוט בדפדפן למעשה ישלוט בשכבת הבינה המלאכותית.

במובן זה, “מלחמת הדפדפנים” היא למעשה מאבק על תשתית התודעה האנושית בעידן החדש. (קצת מפוצץ אני יודע),
אם בעבר התחרות הייתה על מנוע החיפוש (ולמעשה ההפניה, הניווט והחשיפה לעסקים ולמקורות המידע), הרי שהיום מדובר במי שינהל את ההקשר: מה נצפה, מה נבחר, ואיך נחשוב. השליטה בממשק משמעותה שליטה בהחלטה.

גוגל נהנית מעמדת פתיחה חזקה עם דפדפן הכרום שלה, אבל בסיס המשתמשים של OpenAI ו ChatGPT הוא לא מרצוי לזלזל בו.

חברת Perplexity, החלוצה שעשתה זאת טוב מכולם
מי שמפתיעה את כולם לפני מספק חודשים הייתה דווקא Perplexity, עם הדפדפן החדש שלה Comet שהגיע כארבעה חודשים לפני המתחרים, הדפדפן Comet הציג לראשונה שינוי תפיסתי, לא מדובר רק ב AI חכם, אלא בממשק נעלם. בניגוד למתחרים המחייבים את המשתמש להפעיל, לתחזק או להגדיר סוכנים סביב הדפדפן או כתוספים, כאן ה AI מובנה בצורה לא מורגשת בתוך הדפדפן, הןא יכול לבצע משימות במייל, ביומן, בלינקדאין בחיפוש והכל ישירות מתוך הדפדפן, באופן כמעט בלתי מורגש.



לטעמי האחת הנקודות הקריטיות בהצלח של Comet היא חוויית המשתמש. במקום להציג סוכן או ממשק שמדבר איתם, כפתורים או חלונות צפים, הדפדפן משתלב בעדינות בתהליך העבודה הקיים. כשהסוכן פועל, המסך מקבל הילה כחולה, סימן עדין אך משמעותי שמאפשר למשתמש לעצור בכל רגע ולקבל שליטה חזרה על הגלישה. זהו שילוב מושלם של שקיפות וביטחון. במקום שהמשתמש “יפקח עין” על ה־AI, נוצר כאן שיתוף פעולה טבעי. הסון בComet מתנהג כמו שותף סמוי שמבין את ההקשר ופועל ברקע. המשתמש לא שואל “איך לבצע את הפעולה?”, אלא פשוט רואה שהתוצאה מתרחשת.

הכניסה של OpenAI לזירה
בעוד מרבית תשומת הלב סביב ChatGPT הופנתה עד כה לעולמות הטקסט והיצירתיות אתמול נכנסה OpenAI לזירה הצפופה (ויש למור בדריסת רגל גסהף לשטח בו גוגל שלטה עד היום ביד רמה), כשהשיקה את ChatGPT Atlas הדפדפן החדש שלה שממזג בין חיפוש, שיח וביצוע פעולות בזמן אמת.
זה לא רק מוצר חדש מבית OpenAI אל כפי שכבר בוצע על ידי Perplexity שינוי מהותי בדרך שבה אנו תופסים את האינטרנט עצמו, ממנוע ניווט וחיפוש לפלטפורמת פעולות ואינטראקציה אוטונומית.

הדפדפן החדש שכולו מבוסס מהיסוד על ChatGPT במקום שורת חיפוש מסורתית, יש "סרגל אינטרקציה", מקום לשאול שאלות ניתן לבצע פעולות ולנהל דיאלוג עם ChatGPT בזמן אמת.

המשתמשים יכולים לבקש מ-Atlas למצוא דפים, להפעיל חיפוש, לגשת למסמכים או אפילו לדבר ולחפש בהיסטוריה של הדפדפן. המערכת משתמשת ביכולות זיכרון כדי לאתר מסמכים, קישורים, תוכן, רכישות או קבצים שהוזכרו בעבר גם אם אינך זוכר את שמם או מיקומם.

כפי שציינתי הרעיון המרכזי של Atlas אינו חדש לגמרי, אך ביישום של OpenAI יש משהו מהפכני, לא עוד דפדפן שמציג תוצאות, אלא עוזר שמבין הקשר, מקשיב, ומבצע פעולות בזמן השהות שלנו במרחב הדיגיטלי.

זו אינה רק נוחות זו תפיסת ממשק חדשה, שבה הבינה המלאכותית אינה שכבה חיצונית לאינטרנט, אלא הממשק עצמו.



כשהדפדפן הופך לסוכן אישי
אחת ההכרזות המסקרנות ביותר בהצגת Atlas הייתה שילוב הסוכן שפועל בשם המשתמש באינטרנט. ההדגמה הציגו אתמול המהנדסים של OpenAI כיצד ביקש מהסוכן לקנות מצרכים לפי מתכון והסוכן ניגש לאתר Instacart, בחר את המוצרים והוסיף אותם לסל.

כאן מתחיל המעבר האמיתי מגלישה באינטרנט לסוכן שמבצע עבורנו פעולות בזמן אמת. הסוכן אינו רק "מייעץ" אלא מבצע, מסוגל להזדהות, להזמין, ולפעול על גבי אתרים קיימים. וכל זאת בהסכמה יזומה של המשתמש לכל פעולה רגישה או מבוססת הרשאות. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק ליום בו לא נגלוש באינטרנט בעצמנו, אלא נאציל את הגלישה לבינה מלאכותית.

המודל העסקי כמו בדפדפנים אחרים מתחיל במוצר זמין לכולם לשאלות בסיסיות אך בתשלום להפעלת הסוכנים למשתמשי הפלוס והפרו. (בשלב הראשון כנראה כדי להקטין את כמות המשתמשים הדפדפן זמין בשלב ראשון רק ל macOS) הבחירה הזו מציבה את Atlas לא רק כפלטפורמה חדשנית, אלא גם כמודל עסקי בו מי שירצה להאציל משימות ל-AI האישי שלו ישלם על כך פרמיה.

בניגוד לדפדפנים האחרים כמו גוגל (בשלב זה), פיירפוקס ואחרים שבחרו לשלב את ה AI בתוך הדפדפן , ב Perplexity וב OpenAI בחרו לבנות את הדפדפן סביב ה AI. זה הבדל דק, אך מהותי. אם השאר הם דפדפנים עם בינה מלאכותית, Atlas ו Comet הם בינה מלאכותית עם דפדפן.


השלכות מרחיקות לכת (שעוד לא בטוח שאנו מבינים)
מנהלים באשר הם, במיוחד מובילים טכנולוגיים צריכים לשים לב טוב למהלך הזה. דפדפני העתיד לא יהיו רק נקודות גישה למידע אלא פלטפורמות אינטראקטיביות עסקיות.
השינוי חל מהאופן בו עובדים לומדים ומקבלים החלטות דרך האופן בו עסקים ואתרי מסחר נחשפים ומספקים שירותים, דרך כל תפיסת ממשקי המשתמש והצורה שבה אתרי האינטרנט בנויים כיום. הכל צפוי להשתנות, יידרש שינוי פרדיגמה: אופטימיזציה לפעולה ולא רק לשאילתות החיפוש של המשתמש.

המשמעות היא שגם חוויית המשתמש באינטרנט תשתנה: לקוחות לא יקלידו “מחשב נייד חדש”, אלא “מצא לי מחשב שמתאים לעבודה מרחוק עם ביצועים גבוהים ותקציב עד 4000 ₪”. הסוכן ינווט, ישווה, יוסיף לסל ויבצע רכישה, (בעתיד אולי בלי שהמשתמש יראה את הדף עצמו).

בעתיד הקרוב לא נמדוד את הדפדפים לפי הפיצ'רים שלהם, הממשק או מהירות הגלישה, אנחנו נמדוד את הדפדפן החכם לפי שלושה פרמטרים בלבד : זמן, יעילות ואמון.
- כמה זמן הסוכן יחסוך לנו?
- עד כמה הוא באמת משפר את תהליך קבלת ההחלטות שלנו?
- האם הוא גורם להו להרגיש בשליטה ובביטחון (כאשר הוא מבצע עבורנו פעולות) ?